ווארט פינדרכתב סופר
1815-1871
רבי אברהם שמואל בנימין סופר (תקע“ה–תרל”ב; 1815–1871) היה מן הרבנים הבולטים של יהדות הונגריה וראש ישיבת פרשבורג. הוא היה בנו של החתם סופר ונכדו של רבי עקיבא איגר.
דברי תורה מאת כתב סופר
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 1:3
בְּרֵאשִׁית 1:3 — כתב סופר
מדרש רבה משווה תוהו למעשה רשעים ואור למעשה צדיקים, ואז שואל איזה יותר טוב. מה הספק? בגלל שאדם רשע קשה לו יותר לקיים מצוה, ולכן ראוי שיהיה לו יותר שכר. אבל ה' נותן לו שכרו בעוה"ז ולצדיק בעוה"ב (סימן ששכרו יותר). אם הרשע התכוון במעשה שלו כמו הצדיק אז באמת מגיע לו יותר שכר. אבל ה' יודע שהרשע באמת מתכוון רק להצלחה בעוה"ז ולכן זה כל מה שהוא מקבל.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 1:26
בְּרֵאשִׁית 1:26 — כתב סופר
מדרש רבה: כשמשה רשם כל פסוק בתורה והגיע לפסוק הזה שאל את ה' למה הוא נותן פתחון פה לכופרים. ה' אמר שכל הרוצים לטעות יטעו. הוא כתב כדי ללמד לכולם שגם גדול יתייעץ עם אלו שקטנים ממנו. הסבר: מי שבונה בית ייתיעץ עם מומחים לפני שיתחיל, ולא רק באמצע, כי אולי יגידו לו להרוס ובנה הכל לשווא. ה' התייעץ רק ליום השישי, כי זה היה רק לתת להם כבוד. אין מקום לטעות.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 1:26
בְּרֵאשִׁית 1:26 — כתב סופר
רש"י: ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן. ומכאן יש מקום לכופרים. מוהר"מ בנעטה: זה מסביר פסיקתא זוטרתי בהעלותך שכל המתגאה כאילו עובד ע"ז. למה? כי לא למד מה' בפסוק הזה ולכן באמת מאמין שה' התייעץ והוא לא יחיד. כתב סופר: עוד הסבר שאם הוא מתגאה על גברוה או חכמה הוא כופר על ההשגחה של ה' שנתן לו את הכוחות האלו. (לא מופיע בגרסה באינטרנט חשון תשפ"ד)
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 2:16
בְּרֵאשִׁית 2:16 — כתב סופר
למה יש ציווי לאכול פירות לפני האיסור לאכול מעץ הדעת? ה' רצה שיטעום פרי כדי שיזכה כשימנע מלאכול מעץ הדעת (או פחות עונש כשיאכל). לכן התשובה של אדם "אכולתי ואוכל" - אני אכלתי פירות ולכן היה לי צורך לטעום גם את אלו.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 3:1
בְּרֵאשִׁית 3:1 — כתב סופר
הרמב"ן דן האם היה אסור גם לחוה או רק לאדם? או האם חוה חשבה שהיא מצווה? הנחש רצה לישא את חוה (עיין רש"י) ולכן שוחח איתה לבדוק מה היא חשבה. כשהיא ענתה ברבים "נאכל" הוא הבין. אבל הוא חשב שהיא לא מצווה ולכן שכנע אותה לנסות ואז לתת לאדם שכן מצווה ויהיה לו חוה בלי אדם.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 3:6
בְּרֵאשִׁית 3:6 — כתב סופר
מדרש רבה: בעץ הדעת טעם העץ ופריו שוים. הנחש ידע שאנשים מתאויים למשהו רק כשטעמו אותו פעם. לכן גרם לה לטעום קודם מן העץ כדי שאחר כך תתאווה לפרי. וכמו כן כך היא גרמה לאדם גם לטעום.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 3:12
בְּרֵאשִׁית 3:12 — כתב סופר
איך להאשים את אשתו זה התנצלות? רש"י: הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים. ה' ברא לו אשה כדי שלא יהיה יחידי כמו שה' הוא יחיד כדי שאנשים לא יתבלבלו ולחשוב לו כאלוהים. הציווי לאכול מעץ הדעת היה לפני לידת חווה, וזה גרם להם לחשוב שהאיסור בתוקף רק אז. עכשיו שיש לו אשה, אין סיכון שיחשבו לו כאלוהים ועכשיו מותר לאכול ממנו. הטעות שלו היתה שנתן טעם למצווה מעצמו כסיבה להקל בו.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 3:16
בְּרֵאשִׁית 3:16 — כתב סופר
ה' אמר שיגדיל לו "עצבונך והריונך" ואחר כך אמר "בעצב תלדי בנים". ה' נתן להם צער בלידה וצער גידול בנים. לפעמים אדם יסבול כאב בצער עם המחשבה שבסוף זה יהיה בסדר. אבל זה לא נכון בהריון אם אחר כך היא יודעת שיהיה לה צער גידול בנים.
בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית 3:17
בְּרֵאשִׁית 3:17 — כתב סופר
משמע שחטא ב2 דברים: לאכול מהפרי ולשמוע לחווה. איך זה התנצלות שהוא אמר שהיא נתנה לו? הציווי היה לא לאכול מהעץ. משמע לא לקטוף את הפרי. ולכן אם זה נקטף בידי אחר, זה מותר. לכן אדם עונה שהוא אכל מה שחווה קטפה כבר. אבל ה' יודע שאדם היה מקשיב לה לאכול גם אם היא לא קטפה אותו.